וואיוס פנימיים

מתוך מערכת העצבים המרכזית יוצאות שלוחות של מערכת העצבים ההיקפית, אליה שייכים גם העצבים של המערכות הסימפתטית והפארסימפתטית. למערכות אלה יש השפעה על תפקוד איברים פנימיים וכן תפקיד בתגובות ההגנה של הגוף (על המנעד שבין בטחון לסכנה): קליטה מהירה של המצב והוצאה לפועל של תגובת ההגנה.

באזורים אליהם מוכוונת תנועת הואיוס, קיים ריכוז עצבי גבוה של עצבים השייכים למערכות הסימפתטית והפארסימפתטית. התנועה הייחודית של הואיוס, תנועה של התכנסות והתרחבות, משפיעה, לתחושתי, על מרכזים עצביים אלה, ותומכת בוויסות שלהם. ויסות זה משפיע ישירות על מערכת העצבים ההיקפית (אליה שייכות המערכות הסימפתטית והפארסימפתטית), השולחת מידע אל מערכת העצבים המרכזית על מנת שתוכל להעריך האם המציאות בטוחה או מסוכנת לנו. השפעה נוספת על מערכת העצבים המרכזית היא דרך הייצוב והתמיכה למבנה שמספקת מערכת זו של חללים פנימיים.

תרגול הוואיוס הפנימיים אצל אנשים עם פוסט טראומה הינו מורכב, שכן בשל הפעלת המערכת ההישרדותית שפעלה להגן עליהם ולנתק אותם מתחושות הגוף, לעיתים רבות אין להם גישה לתחושות פנימיות, ואם ננסה לעורר אותן, הן עלולות להציף את מערכת העצבים ולשחזר את תחושת הפגיעה והניתוק. לכן, בתרגול זה אני משתמשת לאחר תרגול הוואיוס החיצוניים, עליהם ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

באופן הדרגתי, נעורר קודם תחושות ברורות של הגוף, כגון הפעלה שרירית חזקה (פרופריוספציה), ורק לאחר מכן תחושות פנימיות מעודנות של הואיוס הפנימיים. חישה פנימית (אינטרוספציה) מפעילה אזור במוח (אינסולר קורטקס), הנפגע בעת טראומה. אזור זה נמצא כקשור לעיבוד רגשי וכן ליכולת לחוש חמלה. כך, אנו מעודדים חישה פנימית במקביל לחישת חמלה, דבר התומך בתהליך הריפוי וקידום well being.

פראנה ואיו: התבוננות בנשימה באזור החזה. הנשיפה מכוונת אל מתחת לעצם בית החזה, למקום המפגש עם הסרעפת (ניתן לשים אצבע בנקודה זו על מנת להבין היכן היא ממוקמת ולעזור למקד אליה את תשומת הלב). בעת הנשיפה נוצר במקום מעין שקע קטן. את השאיפה נכוון אל מעל אזור זה, אל אזור הלב. נתרגל מספר פעמים.

אפאנה ואיו: נתבונן באזור פי הטבעת ורצפת האגן. בנשיפה ניצור באזורים אלה איסוף כלפי מעלה. בשאיפה נשאף אל אזור הבטן התחתונה ונשחרר את האיסוף הנוצר, ניתן לאזור להתרחב. נתרגל מספר פעמים.

סאמאנה ואיו: נתבונן באזור הטבור. הנשיפה מכוונת שלוש אצבעות מתחת לטבור. השאיפה מכוונת שלוש אצבעות מעל הטבור. ניתן לגעת בנקודות כדי למקד אליהן את תשומת הלב. נתרגל מספר פעמים

אודאנה ואיו: נתבונן באזור הגרון. הנשיפה מכוונת אל היצרות החלק הקדמי של הגרון והתרחבות חלקו האחורי. ייתכן שנשמיע קול "נחשי" כמו בנשימת אוג'אי. השאיפה מכוונת אל הראש, ממלאת את החללים שבגולגולת באוויר, ונותנת תחושה של ראש קל ואוורירי. נתרגל מספר פעמים.

ויאנה ואיו: נשיפה מכל הכיוונים של החוץ אל מרכז הגוף. שאיפה מאותו מרכז מתפשטת לכל הכיוונים כלפי חוץ. הדימוי שעוזר לי בואיו זה הוא של שמש עם קרניים. מתוך המרכז של השמש נשלחות הקרניים החוצה  בשאיפה, מאירות ומחממות אותי. עם הנשיפה יש התכנסות חזרה פנימה. אפשר לנוע עם הגוף כולו בתנועת ההתפשטות וההיאספות. נתרגל מספר פעמים.

לאחר התרגול כדאי לשבת עוד מספר רגעים, לחוש את התמיכה הפנימית שמעניק תרגול הואיוס. את תחושת המרכז הברור, התמיכה והארגון שהתרגול מעניק ליציבה שלנו (בישיבה, עמידה, תרגול תנוחות וגם בעת ההרפייה) וכמובן את המתיקות שבמערכת עצבים מווסתת יותר.

** פירוט נוסף על הואיוס ניתן למצוא ב"שערי הרוחות"- יוגה ואימון עשרת הוואיוס/ אורית סן גופטה